מערכת קיבוע חיצונית של הופמן

רכיבי מערכת

מערכת הגפיים העליונה

מערכת הגפיים התחתונות

מערכת קיבוע חיצונית של הופמן, מורשת חלוצית: ראול הופמן (1881-1972)

• קונספט מודולרי באמת: מיקום עצמאי של פינים/חוטים המחוברים באמצעות מלחציים אוניברסליים למוטות או טבעות סיבי פחמן, המאפשר חופש חסר תקדים בהרכבה תלת-ממדית.
• אוניברסליות: מערכת אחת הניתנת להתאמה כמעט לכל מקטע עצם (עצמות ארוכות, אגן, יד/רגל) ואינדיקציה (טראומה, שחזור, זיהום).
• יציבות וכוונון: מאפשר קיבוע נוקשה ו הפחתה/תיקון לאחר ניתוח באמצעות מנגנוני דחיסה/הסחת דעת.
• פילוסופיה זעיר פולשנית: התמקד בשימור ביולוגיה של שברים ורקמות רכות.

אינדיקציות

1. טראומה חריפה:
   • סדקים פתוחים חמורים (גוסטילו II ו-III) כדי למזער זיהום ולייצב.
   • שברים סגורים עם פגיעה חמורה ברקמות הרכות (נפיחות, כוויות).
   • חולי פוליטראומה ("אורתופדיה לבקרת נזקים" - DCO).
   • שברים פריארטיקולריים הדורשים תנועה מוקדמת של המפרק.
   • הפרעות מורכבות בטבעת האגן.
2. שברים מזוהמים ושברים שאינם מאוחדים: ייצוב במהלך טיפול בזיהום או איחוי לקוי/איחוי.
3. הארכת גפיים ושחזור: אוסטאוגנזה באמצעות הסחת דעת באמצעות מסגרות ייעודיות (לעתים קרובות בשילוב עם אלמנטים טבעתיים).
4. ארתרוזיס (איחוי מפרקים): ייצוב זמני של מפרקים (למשל, קרסול, שורש כף יד).
5. אובדן עצם חמור: גישור על ליקויים משמעותיים.
6. תיקון עיוותים: תיקון הדרגתי של עיוותים זוויתיים/סיבוביים.
7. שברים בילדים: מקרים שאינם מתאימים לקיבוע פנימי.
8. תִגבּוֹרֶת: השלמת קיבוע פנימי לא יציב ("מסגרת" הגנה).

התוויות נגד

1. מטופל לא יציב: מצב רפואי לא יציב ביותר האוסר כל ניתוח.
2. זיהום באתר סיכה/חוט: זיהום פעיל באתרי החדרה פוטנציאליים (התווית נגד יחסית; דורש תכנון קפדני/אתרים חלופיים).
3. אוסטאופניה/אוסטאופורוזיס חמור: חומר עצם לא מספק לאחיזה בטוחה של פינים/חוטים.
4. אי ספיקה חמורה של עור/רקמות רכות: היכן שהנחת סיכה עלולה לגרום לנמק או לזיהום מתמשך.
5. אלרגיה לחומרי שתל: נדיר מאוד, אך יש לקחת בחשבון.
6. אי-ציות של המטופל/אי-ציות בלתי ניתן לצמצום: חוסר יכולת או חוסר רצון לנהל אתרי סיכות, להגיע למעקב או לפעול לפי הגבלות נשיאת משקל.
7. חוסר מומחיות כירורגית: דורש הכשרה וניסיון ספציפיים.

טכניקה כירורגית (סקירה כללית ועקרונות מרכזיים)

1. תכנון טרום ניתוחי:
   • סקירת הדמיה (צילומי רנטגן, סריקות CT).
   • הגדר תצורת מסגרת (חד-צדדית, דו-מישורית, היברידית, טבעתית), אתרי מיקום פינים/חוטים (תוך הימנעות ממבנים נוירו-וסקולריים ואתרי חתך עתידיים לצורך המרה אפשרית).
   • הרכבת תבנית (אופציונלי).
   • בחר גדלי רכיבים (קוטר פין, אורך מוט).
2. מיקום והכנה של המטופל: מיקום המאפשר גישה והדמיה. הכנה סטרילית/כיסוי רחב.
3. הכנסת פינים/חוטים ("מסדרונות בטוחים"):
   • השתמש במקדחות/שרוולים חדים תחת קידוח חשמלי או ידני כדי למזער נמק תרמי.
   • קדחו מקדים ליד קליפת המוח לפני הכנסת פינים לקידוח עצמי/הברגה עצמית, אם רלוונטי.
   • השתמשו בשרוולי הגנה לרקמות. הכניסו בניצב לציר העצם (כאשר ניתן) או עקבו אחר המסלול המתוכנן.
   • יש לוודא רכישה דו-קורטיקלית במידת האפשר. יש להימנע מפגיעה תרמית (השקיה רציפה במי מלח אופציונלית).
   • מזער את מתח הרקמות הרכות סביב הסיכות.
4. הרכבה והפחתה של המסגרת:
   • הדביקו פינים/חוטים בודדים בעזרת מלחציים מהודקים ידנית.
   • חברו מוטות/כוכבים/טבעות.
   • השתמשו במפרק המהדק באופן אסטרטגי כדי לסייע בהפחתה.
   • ביצוע צמצום שברים (ידני או באמצעות מניפולציה של השלדה - משיכה/דחיסה/זווית).
   • נעל היטב את כל ברגי ההידוק (נדרש מפתח ברגים מגביל מומנטהוסיפו מוטות/טבעות משניות ליציבות לפי הצורך (עקרון המשולש).
5. בדיקה אחרונה:
   • ודא יציבות וצמצום קלינית ורדיוגרפית (למשל, פלואורוסקופיה).
   • יש לוודא מרווח מהעור (כ-1-3 ס"מ).
   • גזור פינים/חוטים אם הם ארוכים מדי.
   • כסו את אתרי הסיכה בתחבושת לחה במי מלח, שאינה סותמת.
   • הניחו מכסי מגן על קצוות חדים.
6. ניהול לאחר הניתוח:
   • ייזום וחינוך מטופלים באמצעות פרוטוקול טיפול קפדני באתר סיכה.
   • ניהול כאב וניטור נוירווסקולרי.
   • לוח זמנים למעקב אחר הערכה, התאמות פוטנציאליות (למשל, הסחת דעת), או המרה מתוכננת לקיבוע פנימי.
   • הוראות ברורות לנשיאת משקל.

תכונות ויתרונות (משפחת הופמן המודרנית):

• מהדקים אוניברסליים: אבטחו פינים בקוטר מרובים (למשל, 4.0 מ"מ, 5.0 מ"מ, 6.0 מ"מ), חוטים ומוטות/כוכבים בעזרת סוגי מהדק יחיד.
• מלחציים רב-כיווניים: מלחציים לזווית/קשיחות מתכווננים מאוד (למשל, Hoffmann III/Xtend) מאפשרים הרכבה ותיקון מורכבים של השלדה.
• מלחציים מהירים: אפשרויות מהדק לפריסה מהירה (למשל, Hoffmann III Quick-Lock).
• מוטות סיבי פחמן זוהרים ברדיואקטיביות: שיפור הנראות הרדיולוגית במהלך הניתוח והמעקב.
• קל משקל ועמיד: מתכות וחומרים מרוכבים מתקדמים.
• תאימות נרחבת: ממשקים עם רכיבי קיבוע אחרים (למשל, טבעות למסגרות היברידיות).
• מכשור מקיף: מדריכים ייעודיים, מפתחות ברגים, ידיות למפעיל, חותכי פינים.

שיקולי מפתח

• טיפול באתר סיכות: קריטי למניעת זיהום. חינוך המטופלים הוא בעל חשיבות עליונה.
• נוקשות לעומת דינמיזציה: קשיחות המסגרת חייבת להתאים לצורך הקליני. דינמיזציה עשויה להיות מועילה בהמשך.
• תכנון המרה: מיקום המסגרת אמור לאפשר הסבה בטוחה עתידית לקיבוע פנימי, אם מתוכנן.
• אנטומיה נוירווסקולרית: שליטה באנטומיה של חתך רוחב היא חובה להחדרת סיכה בטוחה.